• פייסבוק
  • יוטיוב

תרצה תרי דמארי חשאי

תרצה תרי דמארי חשאי ז"ל
הורים:בת מרים ואברהם
תאריך נפילה:ו' בכסלו תשס"ג , 10/11/2002
שנים:10/11/2002 - 26/04/1960
תאריך לידה:כ"ט בניסן תש"כ
גיל:בת 42 במותה
​התגוררה באליכין 
נהרגה בפעולת איבה בו' בכסלו תשס"ג , 10/11/2002
מקום אירוע: קיבוץ מצר 
הובאה למנוחת עולמים באליכין 
הותירה אם, בן ובת, אחות ואח
בת 42 במותה 
מונצחת באנדרטה בהר הרצל בלוח מס' 65

תרצה (תרי), בת מרים ואברהם חשאי, נולדה בישראל בכ"ט בניסן תש"כ (26.04.1960). בת זקונים להוריה, אחות למלי ובני. גדלה והתחנכה בישוב אליכין מדרום לחדרה, למדה בבית הספר היסודי "רמב"ם" באליכין והמשיכה לתיכון "אלישבע" בפרדס חנה.
תרצה שירתה בצה"ל בחיל הרפואה, כסייעת בבית החולים 10 בחיפה.
בתום שירותה הצבאי נישאה תרצה למנחם דמארי. באוקטובר 1979 נולד הבן אופיר, וכעבור שלוש שנים הבת מעיין. המשפחה גרה בחדרה, ותרצה עבדה כפקידה בחברת "נשר", בחברת החשמל.
בשנת 1991 נפטר אביה של תרצה, ובתקופה זו היא עברה להתגורר לצד אימה באליכין. באותה עת היא נפרדה מבעלה. תרצה הייתה מאד קשורה לאימה מרים, קשר עמוק ומיוחד היה ביניהן. מיום היוולדה תרצה סבלה ממחלה בכליות, והייתה נאלצת לפקוד בתי חולים בתדירות גבוהה, כאשר אימה נראית מלווה אותה תמיד, בכל רגע ורגע.
קשריה של תרצה עם ילדיה היו נדירים וקסומים במיוחד. היא הייתה מפיצה סביבה תחושת בטחון וחמימות. ילדיה היו לחבריה הטובים. היא ידעה כל דבר שיש לדעת עליהם, דאגה בכל עת לטיפוחם, לנקיונם, להאכלתם ולסידורם. תרצה הייתה אדם של חום, של מגע. היא חינכה לערכים טובים, לנימוסים ולדרך ארץ, והקפידה תמיד כי קרוביה יילכו עם ראש מורם. עם אחיה ואחותה שמרה על קשרים חמים והדוקים, דאגה תמיד לשלומם, שלא יחסר להם דבר, והייתה ל"דבק" של המשפחה. תרצה הייתה טובת לב וטהורה, מפנקת ותומכת בזולת. בכל טיול משפחתי, יום הולדת או כל ארוע אחר בו נכחה היא דאגה להעניק מכל הלב, להעלות את המוראל סביבה ולהפוך כל רגע לחוויה.
תרצה הייתה יפת מראה, תמיד נראתה מטופחת וצעירה. לבושה היה קליל וצנוע. היא אהבה תכשיטי כסף וכובעים למיניהם, ובמראה העדין הפגינה בצניעות את אישיותה הרגועה והשלווה שבה. אהבה להיות מחוברת לקרקע, לטבע, ואהבה מאד את צבע וריח האדמה. תרצה אהבה מאד את ריחות הפרחים וצבעיהם, הייתה קוטפת פרחים, מייבשת אותם ויוצרת יצירות מיוחדות מהם. תמיד סבבוה מכרים וידידים שנהנו מחברתה. תרצה ידעה ליהנות מהחיים ככל האפשר, היא אהבה את מדינת ישראל והאמינה בקיומה, הרבתה לטייל בארץ לכל אורכה ורוחבה, נהנתה מנופיה ומיופיה.
תרצה התעניינה ברפלקסולוגיה ובאסטרולוגיה, וקראה ספרים רבים בתחומים אלו. היא מאד אהבה מוזיקה, וניחנה בטעם מוזיקלי מעולה. כן הייתה מרבה לרקוד, ופעמיים בשבוע הייתה מבלה להנאתה בחוג לריקודי עם.
במהלך שנותיה האחרונות, תרצה עבדה עם אוכלוסיה במצוקה. היתה מדריכת נערות במצוקה בגבעת חביבה ומדריכת חוסים בחדרה. כהרגלה, התמסרה ונתנה את כל כולה בעבודתה, השרישה בחניכיה אווירה טובה והפכה ייאוש לתקווה. בשנת 2001 היא עברה לגור בדירה שכורה בקיבוץ העוגן.
ביום ראשון בלילה, ו' בכסלו תשס"ג (10.11.2002), הסתנן מחבל פלסטינאי לשטח קיבוץ מצר, השוכן ממזרח לחדרה, והחל במסע הרג. תחילה ירה למוות בתרצה דמארי, שבאה לקיבוץ לבקר ידיד וטיילה בחצר המשק. טלי אוחיון, דיירת בקיבוץ ששמעה את היריות, רצה לחדרם של ילדיה כדי לגונן עליהם. המחבל פרץ לחדר בו שהו, וירה בנועם, באחיו מתן ובאימם טלי למוות. באותם רגעים הגיע למקום חבר הקיבוץ יצחק דורי, והמחבל ירה בו והרגו.
תרצה הייתה בת 42 במותה. הותירה בן ובת, אם, אח ואחות, וארבעה אחיינים שהיו כילדיה. היא הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין באליכין.
חודש לאחר הפיגוע יצא עלון קיבוץ מצר, שהוקדש לזכר חמשת הנרצחים. בעלון נפרדים מהם קרובים וחברי המשק. כתב אורי, ידידה של תרצה: "איני מאמין שלא אראה אותה יותר, אני מחכה לצלצול הטלפון ממנה ומתגעגע לכל רגע איתה. השבר הוא גדול. תרצה אהבה את החיים ועודדה כל אדם במצוקה. אני נושא את המסר הזה, ומשתדל להיות חזק".
כתבו בני המשפחה: "ידוע כי דברי שבח והלל נאמרים על כל מת, אך דברים אלו נאמרו תמיד בחייה, כי כזאת היתה תרצה. נזכור אותה לעד בליבנו, ונשריש את דמותה ודרכה לדורי דורות. שכן גיבורה היתה, כאשר בדמה הצילה נפשות יהודיות במדינת ישראל.
מאמינים אנו כי נחה היא מנוחת עולמים בגן העדן, ותחסר לנו תמיד".